הפוסט הזה נכתב בהשראת תום ובת זוגו – מלכת הפלאפל של פאי!
אחד הדברים המרתקים במסע מהסוג הזה הוא המפגש עם אנשים חדשים ושונים מאיתנו.
זה לא רק האנשים עצמם, אלא המכלול הרחב יותר: תפיסת העולם שלהם, צורת החיים שלהם, האמונות והבחירות שלהם, וכן הלאה. והמפגשים הללו, בכל פעם מחדש, גורמים לנו לחשוב, להשוות, ולבחון את תפיסת העולם והחיים שלנו מול מה שאנו פוגשים.
זו לאו דווקא השוואה של טוב או רע, נכון או לא נכון, אלא יותר של פרספקטיבות חדשות, ובעיקר אפשרויות חדשות שאנו נחשפים אליהן ככל שהמסע שלנו מתקדם.
לפני שעזבנו את פאי, צילמתי את הטנדר של תום. ויש לכך סיבה…
תום הוא בחור מקסים שזכינו להכיר בפאי. הוא התגורר לידינו בגסט האוס עם שני הילדים שלו ובת זוגו.
בכל ערב בפאי, ברחוב המרכזי בעיר, נפתח שוק הלילה עם עשרות דוכנים של מזכרות, בגדים, חפצי אומנות וכמובן גם אוכל. האוכל הכי טעים שנתקלנו בו בתאילנד, עדיף על כל מסעדה אחרת שהיינו בה.
אז בכל ערב, היינו קופצים לשוק, מסתובבים בו ובוחרים מבין עשרות האפשרויות, את המנות שמתחשק לנו, וחוזרים איתן לחדר.
ובשוק המגניב הזה, לתום ולבת זוגו יש דוכן של פלאפל. הפלאפל הכי טעים בפאי 🙂 זה לא שאני משוחד (אני כן!!), אבל התור הכי גדול לדוכן אוכל כלשהו בפאי, הוא לפלאפל הזה. התור אגב, באופן מפתיע או שלא, מורכב לאו דווקא מישראלים, אלא בעיקר מתיירים ממדינות אחרות.
בכל ערב, תום מגיע עם הטנדר שלו, ומקים את הדוכן. בלילה כשהשוק נסגר, הוא מקפל אותו בחזרה לתוך הטנדר. עסק פשוט.
פלאפל טעים, עם כל הירקות הטריים מסביב, מנה נדיבה, חומוס וטחינה. והכל מתקפל לתוך הטנדר. בלי סיבוכים, בלי הוצאות קבועות, בלי מורכבויות מיותרות.
באחת מהליכות הבוקר של ויקי ושלי, נתקלנו בטנדר של תום חונה בבוקר ליד החדר שלנו, והתפתחה ביננו שיחה על הפשטות שבכך. הפשטות של העסק של טום, מול המורכבויות שלעיתים אנו יוצרים בחיים שלנו. מורכבויות שלא תמיד ברור מה המטרה שלהן…
מי אמר שהכל צריך להיות מסובך ומורכב??
במשרד שלי, על הלוח מול השולחן, היה תלוי ציטוט של איינשטין שאמר: ״יש לעשות את הדברים פשוטים ככל שניתן״. כשהסתכלתי על הטנדר של תום, הבנתי סוף סוף את איינשטיין.
עצם היציאה שלנו למסע הזה שחררה כל מיני סוגים של מורכבויות והתחייבויות שהיו לנו בחיים. למדנו גם להסתדר במציאות שמשתנה בתדירות גבוהה, עם חוסר וודאות מובנה, וכמעט בלי רכוש וציוד עלינו. פשוט.
ביום האחרון שלנו בפאי, בסיבוב הלילי האחרון בשוק, עברנו ליד דוכן מזכרות שבין השאר מכרו בו מחזיקי מפתחות. ופתאום זה היכה בי, כבר כמה חודשים שאין לי מחזיק מפתחות!!
יש לנו מפתח אחד, של החדר בגסט האוס, ולעיתים מפתח נוסף של הטוסטוס ששכרנו. זהו. ונזכרתי במחזיק המפתחות שהיה לי לפני הנסיעה עם מפתח של הבית, שני רכבים, שני שלטים לרכבים, תיבת דואר, משרד, מחסן. זה חתיכת צרור, שהאמת היא שאני בכלל לא מתגעגע אליו.
כי עוד בית, עוד רכב, עוד משרד, עוד מפתח בצרור המפתחות שלנו, לא באמת גורם לנו להיות מאושרים. בשביל להיות מאושרים לא צריך מחזיק עם הרבה מפתחות…