כל הפוסטים בבלוג

הי, השורות הללו נכתבות כבר בהודו. הגענו לכאן לפני שלושה ימים אחרי חודש שהיינו בנפאל המדהימה. אנו כעת בזמן הנסיעה בחזרה מאגרה לדלהי, אחרי שביקרנו היום באחד משבעת פלאי העולם – הטאג׳ מאהל (זה שווה פוסט בפני עצמו). החודש בנפאל

אנחנו סוגרים כבר שבועיים בנפאל, ובעצם שבועיים מאז שיצאנו לדרך. לעומת היומיים הראשונים שאופיינו בהרבה חוסר וודאות, והתנסויות, היום אנחנו כבר יותר משופשפים. כבר מכירים את המנטליות המקומית, את האוכל, וגם למה לצפות במקומות הלינה. למדנו להתמקח על כל מחיר

אז סוף סוף יצאנו לדרך… בשלוש בצהריים עלינו על המונית הגדולה מת”א לנתב”ג. בדרך שיחה אחרונה עם המשפחות. עולים על הטיסה הראשונה לאתונה. קצר, שעתיים במטוס, כשעתיים נוספות על הקרקע ואנחנו על טיסה נוספת עם קטאר אירוויס, לדוחה בקטאר. קצת

  זהו… היום בערב אנחנו טסים. 3 השבועות האחרונים כאן היו מוטרפים ברמות. לא יכולנו לדמיין כמה זה מורכב, מסובך וקשה להתנתק ולנסוע לתקופה ארוכה. זהר כרמי, בבלוג המצויין שלה “לקחנו את הגלולה האדומה” מתארת את זה כמסע של התנתקות

אנחנו חודש לפני היציאה להרפתקה שלנו, ועוברים ימים מאד אינטנסיביים. בכלל, כל תקופת ההכנות הזו שאנו עוברים עלתה לי בדמיון כמו סוג של טיסה בכדור פורח. אנחנו יושבים בתוך הסל, מחממים את המבערים ומנפחים את הכדור, אבל הסל עדיין איננו

אמא שלי הסתכלה עלינו והחלה לבכות… “אתם לא נורמלים” היא אמרה לנו. “אתם פשוט לא נורמלים”. ישבנו כולנו במטבח הבית שלנו. ויקי ואני, ומולנו ההורים שלי. כמה שניות קודם לכן “הטלנו את הפצצה” לאויר. אנחנו לוקחים את הילדים ויוצאים לטיול