הכל... ובגדול! - לא נורמלים

במעבר חד מהמזרח הגענו לסן פרנסיסקו, ארצות הברית.

התכנון המקורי שלנו היה לסיים כאן את הטיול, אז הגענו לכאן לכחודש וחצי.

זו לא הפעם הראשונה שלנו בארה”ב (של ויקי ושלי), אבל מרבית הביקורים הקודמים שלנו היו למטרות עבודה או עסקיות, והפעם אנחנו כאן לטיול ארוך, ועם הילדים, אז אופי הטיול הוא מן הסתם שונה.

התחלנו בסן פרנסיסקו, זו עיר שביקרתי בה להערכתי למעלה מ-20 פעמים, והנחיתה שם היתה כמו לחזור הביתה. הכל מוכר (פחות או יותר).

שכרנו בית באחד הפרברים שלה דרך Airbnb והופתענו לטובה לקבל בית ענק, מאובזר במלואו, כולל משחקים ואטרקציות לילדים, חדר לכל ילד, טרמפולינה ונדנדות בחצר, טלויזיה ענקית (שגם עובדת!!). בקיצור, 180 מעלות מכל מה שכבר התרגלנו לו בטיול עד כה. שינוי דרמטי.

לקח לנו כמה ימים להתאושש מהג’ט לג. מה שאומר שבסביבות ארבע / חמש בבוקר כבר רובנו היינו ערים בימים הראשונים, מה שאפשר לנו גם לדבר עם המשפחה והחברים בארץ בשעות סבירות יותר, לטפל בכל מיני ענייני אדמיניסטרציה, ולבשל ארוחות בוקר. בהחלט שינוי מרענן. זה גם אומר אגב שבסביבות ארבע / חמש אחר הצהריים כבר היינו כולנו מפורקים מעייפות.

הנחיתה בארה”ב והחזרה ל”מערביות” (למרות שכבר בתאילנד הרגשנו בסביבה מערבית לחלוטין) שינתה את אופי הטיול שלנו. ממקום שבו “לקחנו את הזמן” בכל מקום שהיינו בו, למקום שפתאום יש לנו תוכנית לטיול. ואנחנו יודעים מראש באיזה תאריכים נהיה איפה. ואיפה נישן. זה שינוי טוטאלי. עד כה לא היתה לנו שום תוכנית בטיול. היינו מגיעים למקום, מרגישים אותו, ושם תוך כדי הזמן מחליטים על היעד הבא. זו התנהלות אחרת לחלוטין.

גם האנרגיה והקצב של הדברים הוא שונה. השאנטי של המזרח נעלם, והכל פתאום רועש יותר, גדול יותר, מהר יותר, ו… בעיקר – הרבה הרבה יותר.

אחרי כשלושה שבועות (חצי מהזמן שלנו כאן), אני כבר די מתגעגע לשקט והשלווה שהיו לנו בפאי, בגואה, ברישיקש, ובפוקרה. החזרה הזו למערב ובמיוחד לארה”ב, רק הדגישה את הניגודיות של הדברים, את הבדל התרבויות, ואת אורח החיים השונה.

זה לא שאני סובל, מאד קשה לסבול כאן, הכל מפנק ונגיש, ו… גדול!! בעיקר הרבה יותר גדול.

היום ביקרנו בגרנד קניון. הוא זכה בשם שלו בזכות ולא בחסד. הוא באמת גרנד. אפילו סופר גרנד. בנסיעה לשם, אופיר נזכר שגם כשהיינו בפאי בתאילנד, הלכנו לבקר בקניון שם. יש שם גם קניון נחמד מאד ויפה, אבל הוא לא “גרנד”, אפילו לא קרוב.

יש כאן הכל. כל מה שצריך, וגם לא מעט דברים שממש לא צריך. חזרנו גם לנהוג בצד הנכון (או שלא??), ברכב גדול, נגמרו ימי הטוסטוס. ופתאום יש לי צרור קטן ביד, אמנם לא של מפתחות, אבל עם שני שלטים די גדולים ומלאי כפתורים.

שינוי נוסף שהיינו צריכים להסתגל אליו ומהר הוא מזג האוויר. אחרי כמעט חצי שנה שהיינו בקיץ שלא נפסק, הגענו לחורף בארה”ב. ביום הראשון שלנו כאן מיהרנו לאאוטלט הקרוב על מנת להצטייד בבגדים חמים, מעילים, כפפות וכו’… לא משהו שהיינו צריכים ממנו עד כה בטיול.

הספקנו לבקר כבר בסן פרנסיסקו, לוס אנג’לס, סן דייגו, ובלאס וגאס. הגענו לווגאס ל-5 ימים, ובסוף נשארנו שם 8 ימים. למודאגים ביניכם (ובעיקר לאמא שלי שקוראת…) זה לא בגלל ההימורים. האמת שזה אף פעם לא עשה לי את זה. אחרי 6 ימים בווגאס, ויקי ואני נזכרנו שבכלל לא שיחקנו בקזינו, אז ירדנו להפסיד שם קצת כסף.

לסיבה שבגללה נשארנו בווגאס יותר זמן, קוראים כרמית.

כרמית למדה איתי בבית הספר התיכון והיינו חברים טובים. היא עברה לתיכון שלי כשנתיים קודם. ולפני כן למדה בתיכון אחר.

זה היה לפני כ-27 שנים, כשהיא באה אלי ואמרה לי שהיא חייבת להכיר לי את החברה הכי טובה שלה שלמדה איתה בתיכון הקודם. בקיצור, היא סידרה לי סוג של “בליינד דייט”.

לחברה שלה קראו ויקי.

והשאר היסטוריה.

אז 27 שנים אחרי, לאחר 20+ שנות נישואים + 3 ילדים, פגשנו אותה בווגאס. היא גרה שם כבר הרבה שנים ומעצבת שמלות וארועים לכל הסלבים והמפורסמים שאתם רואים בקליפים בטלויזיה ובסרטי הקולנוע.

כשהיא שמעה שאנחנו מגיעים, היא מיד אמרה שתדאג לנו, וסגרה לנו שדרוג לסוויטה ב- Venetian. חשבנו שזה לא משהו רציני, בקטנה.

עד שנכנסנו לסוויטה, מרובת החדרים, חדרי אמבטיות (3 כאלו), סלון ופינת אוכל ענקיים, עם פסנתר כנף הצמוד לחלון המשקיף ממרומי הקומה ה-36.

כן, תנאים דומים לאלו שהתרגלנו אליהם בטיול עד כה, או איך אומרים במזרח – Same same, but different! 🙂