אני כותב את השורות הללו כעת מלונדון. הגענו לכאן אתמול מניו יורק. עצרנו כאן ליומיים כתחנה אחרונה לפני שאנו מגיעים מחר לארץ. כולם עדיין ישנים מסביב, הלומי ג’ט לג.
מחר חוזרים לארץ… אני לא בטוח שאנחנו עדיים מבינים לגמרי את המשמעות של זה. אמנם בשבועות האחרונים זה מעסיק אותנו לא מעט מבחינת סידורים והכנות שהיינו צריכים לעשות לקראת החזרה, אבל אני מאמין שרק אולי אחרי שננחת נבין לגמרי את המשמעות.
לא בא לי לסכם כעת את הטיול. אני לא חושב שאנו יכולים ממש לסכם אותו. וגם אני לא בטוח שהוא באמת מסתיים כאן, בחזרה שלנו לארץ. מוקדם לדעתי לדעת איך הוא ישפיע עלינו, על כולנו, והמסע שעשינו בעולם, היה יותר מסע שעשינו כל אחד בתוך עצמו, וכולנו ביחד כמשפחה.
מישהי שאלה אותי לפני כמה ימים איך אני מרגיש לקראת החזרה, וכתבתי לה בחזרה שאני ב”רגשות מעורבים”. מצד אחד אנחנו שמחים לחזור למשפחה, לחברים וללקוחות שהתגעגענו אליהם. ואני אישית גם התגעגעתי לעשייה שלי בעסק. ומצד שני ישנה סוג של תחושת “אבל” על כך שהטיול מסתיים כעת.
התקופה האחרונה, שהיינו בארה”ב, הכינה אותנו לחזרה לארץ. ארץ מערבית, קצב אחר, ובמיוחד ניו יורק עם ההמולה שבה. ואם עם כל הכיף, הפינוקים, ושפע האפשרויות שיש בארה”ב, הייתי שמח לחזור לעוד כמה חודשים לחופים של גואה בהודו או לשקט והשלווה של פאי בתאילנד. זהו קצב חיים אחר, רגוע יותר, שקט יותר, מרווח יותר ומאפשר יותר.
יהיה מעניין לראות אם נצליח לחזור לארץ עם קצב החיים הזה, שחווינו אותו רוב הזמן בטיול.
זה יהיה מאתגר אני בטוח.
זהו, בעוד כמה שעות, בזמן הזה נהיה כבר בדרך לתל אביב.
נתראה בארץ!
כמה תמונות מהימים האחרונים שלנו מוושינגטון וניו יורק…
[hana-code-insert name=’ravmeser’ /]
ערן יקר
אדם חכם פעם כתב
יהיה מעניין לראות אם נצליח לחזור לארץ עם קצב החיים הזה, שחווינו אותו רוב הזמן בטיול
דבר כחד בטוח- אין אם. אתם תצליחו בוודאות.
במכירות מלמדים תמיד שאין אם יש כש
בצבא אומרים שלכל שבת יש מוצאי שבת.
חזרה חלקה.
ובמעמד זה תודה על ההערות וההארות לספר שלי.
נהניתי לקרוא את סיפור המסע.
לוטן.