אנחנו כבר קצת יותר מחודש מאז שחזרנו לארץ. חודש שהיה מאופיין בסוג של אינטנסיביות שהיא הפוכה בקיצוניותה לשגרה הנינוחה והאיטית שהתרגלנו אליה בטיול.
בטיסה בחזרה לארץ, הכנתי במחברת שלי רשימת To Do של כל הדברים שאנו צריכים לטפל בהם כשנחזור, ומאז שחזרנו היינו בסוג של מרתון של סגירת פינות וצמצום משימות.
לשכור בית, לקנות רכב, מסגרות ובתי ספר לילדים, ביטוח לאומי, בנקים, לא חסר…
בימים לפני שעזבנו הרגשתי כיצד אנחנו משחררים עוד ועוד חבלים שקשרו אותנו, משתחררים מהמטריקס ומשחררים את כל המשקל העודף שהיה איתנו, ועכשיו זה הפוך.
כמעט בכל יום אני מוצא את עצמי חותם על איזה מסמך כזה או אחר. עוד הסכם או חוזה. עוד רכישה של רכוש כזה או אחר (הרי אי אפשר לחיות בלי מקרר, מכונת כביסה, או רכב). ובעצם, בכל יום שעובר אנו מתחברים מחדש למטריקס של המציאות בארץ. ההבדל היחידי אולי כעת, הוא שאנו יותר מודעים לכך שזהו סוג של “מטריקס”. ואנו מודעים יותר לפעולות שאנו עושים שמחברות אותנו למטריקס הזה. חלקן מבחירה, וחלקן מחוסר ברירה. אבל אנו מודעים. מה שיאפשר לנו לבחור גם להתנתק שוב אם נבחר בכך, ואני מאמין שביתר קלות.
תחילה חזרנו לדירה זמנית ששכרנו לשבועות הראשונים, ומיד התחלנו לחפש בית. בשלושת הימים הראשונים שלנו כאן ראינו כ-12 בתים. בשעה טובה חתמנו גם על שכירות ארוכת טווח באחד שאהבנו במיוחד ואפילו הספקנו לעבור אליו ולהתמקם. הספקנו גם לקנות רכב ואופיר גם כבר חזר לבית הספר.
ככל שהחיים שלנו מתפתחים אנו לאט לאט לאורך הדרך “מסדרים” לעצמנו את החיים, קונים רכב, מוצאים בית, מביאים ילדים לעולם, קונים מקרר, מוצאים מסגרת חינוכית לילדים, קונים מכונת כביסה, וכו’… הרבה משימות שמתפרסות על פני תקופה ארוכה. מהרגע שחזרנו, היו לנו כמה שבועות לדאוג שכל הפרטים הללו יקרו, ועל הצד הטוב ביותר עבורנו.
הניגודיות בין המציאות שלנו היום, ובין זו שהיינו בה לפני כמה שבועות היא דרמטית בעיני. הסתובבנו בעולם 7 חודשים עם 2 מוצ’ילות ומזוודה. זה היה כל רכושנו עלי אדמות. והאמת היא שבשום רגע לא הרגשנו שחסר לנו משהו. היה לנו כל מה שהיינו צריכים. יתרה מכך, לאורך הטיול היינו משאירים גם ציוד מיותר מאחור, מוסרים לאחר או שולחים לארץ. והיום, אנו שוב בבית גדול, מרוהט עם ארון בגדים מלא, ספריות מלאות בספרים, מכשירי חשמל מסביב… הניגודיות הזו נותנת הרבה פרספקטיבות למה באמת חשוב לנו בחיים. ומה אנו באמת צריכים כדי להיות מאושרים. זה בטוח לא הרכוש שצברנו. אלו הן החוויות שצברנו לאורך חיינו. ואני שמח אל התקופה של הטיול שאפשרה לנו לצבור הרבה חוויות כאלו.
אז אפשר לומר שנחתנו. פיסית בטוח שנחתנו, אבל אני לא בטוח עד כמה אני נחתתי בשאר המימדים עדיין.
לאט לאט חוזרים לשגרה כאן בארץ.
יש כמובן גם את המשפחה והחברים שחיכו לנו כאן, והחג אפשר לנו להשלים פערים בצורה טובה. אחד הדברים שהכי התגעגעתי אליו כאן (וגם הילדים) זה האוכל. ובעיקר האוכל הביתי. בשבועות האחרונים שלנו בחו”ל בארה”ב זה הגיע למצב שכשהיינו מציעים לילדים לצאת ולאכול במסעדה, הם העדיפו שנשאר בבית ושנכין להם חביתה במקום. מי היה מאמין?? ????
הספקנו בנתיים גם לאמץ זוג חתולים קטנים (בהמשך הבטחנו לילדים גם כלב…), כך שאפשר לומר שאנו כבר די מאורגנים בחזרה כאן בארץ.
זוהי תקופה מוזרה עבורי. אמנם אני רגיל לפעול במסגרת של אינטנסיביות ואפילו יודע איך “לתקתק” את מה שצריך מהר, הפעם אני מחפש את החזרה לשקט התרגלנו אליו בחודשים האחרונים. זה לא כל כך פשוט כעת, אבל אני מתחייב בפני עצמי לא להפסיק לנסות…
[hana-code-insert name=’ravmeser’ /]