לא נורמלים – הבלוג

היום בדיוק עברה שנה מאז שחזרנו לארץ מהטיול שלנו. מי היה מאמין? אני בטח שלא. מזל שיש את פייסבוק שכל הזמן מחזיר תמונות ועדכונים מהתקופה האחרונה של הטיול שמזכיר לנו. עברה שנה ואפשר לסכם ש”נקלטנו בחזרה” בהצלחה למטריקס. בגדול כל

אנחנו כבר קצת יותר מחודש מאז שחזרנו לארץ. חודש שהיה מאופיין בסוג של אינטנסיביות שהיא הפוכה בקיצוניותה לשגרה הנינוחה והאיטית שהתרגלנו אליה בטיול. בטיסה בחזרה לארץ, הכנתי במחברת שלי רשימת To Do של כל הדברים שאנו צריכים לטפל בהם כשנחזור,

  אני כותב את השורות הללו כעת מלונדון. הגענו לכאן אתמול מניו יורק. עצרנו כאן ליומיים כתחנה אחרונה לפני שאנו מגיעים מחר לארץ. כולם עדיין ישנים מסביב, הלומי ג’ט לג. מחר חוזרים לארץ… אני לא בטוח שאנחנו עדיים מבינים לגמרי

במעבר חד מהמזרח הגענו לסן פרנסיסקו, ארצות הברית. התכנון המקורי שלנו היה לסיים כאן את הטיול, אז הגענו לכאן לכחודש וחצי. זו לא הפעם הראשונה שלנו בארה”ב (של ויקי ושלי), אבל מרבית הביקורים הקודמים שלנו היו למטרות עבודה או עסקיות,

  הפוסט הזה נכתב בהשראת תום ובת זוגו – מלכת הפלאפל של פאי! אחד הדברים המרתקים במסע מהסוג הזה הוא המפגש עם אנשים חדשים ושונים מאיתנו. זה לא רק האנשים עצמם, אלא המכלול הרחב יותר: תפיסת העולם שלהם, צורת החיים

אנחנו עוד מעט סוגרים כבר חודשיים בתאילנד, מי שהמציא את המשפט ״הזמן רץ כשנהנים״ ידע על מה הוא מדבר…. אחד הדברים שהתרגלנו אליו במסע הזה הוא שכל תוכנית היא בסיס לשינויים, ואנו באופן כללי לא מתכננים המון קדימה, אלא בעיקר

לא… אני לא מתכוון לשיעורים של בית ספר. אני מתכוון לשיעורים שאנו עוברים בחיים שלנו. כל הזמן. באופן לא מפתיע, השיעורים שפוגשים אותנו, פוגשים אותנו בכל מקום שאנו נמצאים בו. הגיאוגרפיה אינה עושה הבדל, אם יש לנו שיעור מסויים לעבור

  עוד כאשר רק תכננו את הטיול, כשהיינו עדיין בארץ, תאילנד היתה אחד היעדים המועדפים מבחינתנו במזרח. בתכנון המקורי אפילו חשבנו לפתוח בה את הטיול. אבל לאחר ששוחחנו עם כמה משפחות שעשו טיולים דומים בעבר, ההמלצה של כולם היתה לחכות

אז נחתנו בגואה לפני כחודש, אחרי טיול של כמעט שבועיים בראג׳סטן (שווה פוסט נפרד רק בשביל התמונות משם..). מעבר לכך שיש שם חופים וים, לא ידענו כל כך למה לצפות. את השם גואה הכרנו בעיקר מהשיוך האוטומטי שעושים למסיבות החוף

הי, אז עברו קצת פחות מחודשיים מאז שיצאנו למסע שלנו. אנו כעת בהודו, בעיצומו של טיול בראג’אסטן. זה חבל ארץ ענק כאן בהודו, ויש לנו הרבה נסיעות, וזה גם זמן טוב לכתוב פוסט של סיכום ביניים – אז מה היה

הי, השורות הללו נכתבות כבר בהודו. הגענו לכאן לפני שלושה ימים אחרי חודש שהיינו בנפאל המדהימה. אנו כעת בזמן הנסיעה בחזרה מאגרה לדלהי, אחרי שביקרנו היום באחד משבעת פלאי העולם – הטאג׳ מאהל (זה שווה פוסט בפני עצמו). החודש בנפאל

אנחנו סוגרים כבר שבועיים בנפאל, ובעצם שבועיים מאז שיצאנו לדרך. לעומת היומיים הראשונים שאופיינו בהרבה חוסר וודאות, והתנסויות, היום אנחנו כבר יותר משופשפים. כבר מכירים את המנטליות המקומית, את האוכל, וגם למה לצפות במקומות הלינה. למדנו להתמקח על כל מחיר

אז סוף סוף יצאנו לדרך… בשלוש בצהריים עלינו על המונית הגדולה מת”א לנתב”ג. בדרך שיחה אחרונה עם המשפחות. עולים על הטיסה הראשונה לאתונה. קצר, שעתיים במטוס, כשעתיים נוספות על הקרקע ואנחנו על טיסה נוספת עם קטאר אירוויס, לדוחה בקטאר. קצת

  זהו… היום בערב אנחנו טסים. 3 השבועות האחרונים כאן היו מוטרפים ברמות. לא יכולנו לדמיין כמה זה מורכב, מסובך וקשה להתנתק ולנסוע לתקופה ארוכה. זהר כרמי, בבלוג המצויין שלה “לקחנו את הגלולה האדומה” מתארת את זה כמסע של התנתקות

אנחנו חודש לפני היציאה להרפתקה שלנו, ועוברים ימים מאד אינטנסיביים. בכלל, כל תקופת ההכנות הזו שאנו עוברים עלתה לי בדמיון כמו סוג של טיסה בכדור פורח. אנחנו יושבים בתוך הסל, מחממים את המבערים ומנפחים את הכדור, אבל הסל עדיין איננו

אמא שלי הסתכלה עלינו והחלה לבכות… “אתם לא נורמלים” היא אמרה לנו. “אתם פשוט לא נורמלים”. ישבנו כולנו במטבח הבית שלנו. ויקי ואני, ומולנו ההורים שלי. כמה שניות קודם לכן “הטלנו את הפצצה” לאויר. אנחנו לוקחים את הילדים ויוצאים לטיול